מנהגים עממיים מסורתיים ותרבות חקלאית של גרעינים מפריחים

חג הגבינות (גריין בדס) היה חג חקלאי חשוב מאז ימי קדם, ומעביר מנהגים עממיים עשירים ומורשת עמוקה של התרבות החקלאית. בסין הכפרית המסורתית, המונח השמימי הזה פותח את עונת העבודה החשובה של הקציר הקיצי, הזריעה הקיצית וניהול השדות הקיצי. החקלאים עוקבים בקפידה אחר המאמרים העתיקים: בצפון, הם שומרים על שדות החיטה, ומונעים רוח חמה יבשה, מזיקים וברד פתאומי כדי להבטיח גרגרי חיטה מלאים; בדרום, הם מתחרים בהשקיה של שדות האורז, שומרים על המים בשדות והם מוסיפים דשן לצעיריות כדי ליצור בסיס לקציר האורז. המנtra החקלאית "אם בחג הגבינות אין מים, גדרות השדה יתפצלנה" נמסרה מדור לדור, ומרמזת על חשיבותו של שימור המים ועל הצורך לנצל את זמן החקלאות.

אחת המנהגים הידועים ביותר היא 'הפעלת שלושה עגלות בתקופת גרעין השפוע' (גראין באדס), שמתארת את גלגל המים, עגלת מפעלי השמן ועגלת פיתול המשי. האיכרים מסובבים את גלגל המים כדי להנחות מים מהנהר לשדות אורז לצורך השקיה; חלמיות נאספות ונשלחות למפעלי שמן כדי למשוך שמן ירקות טרי; ואיכרי המשי מתחילים להפעיל את עגלות פיתול המשי כשתולעי המשי יוצרים פיות, כהכנה לייצור המשי. בפרובינציות ג'יאנגסו וצ'ג'יאנג נחגג חג איקור התולעים בתקופת גרעין השפוע. תושבי האזור רואים את התקופה הזו כיום הולדתו של אלת התולעים, ומקיימים טקסי קורבנות והצגות תיאטרליות כדי לבקש קציר פיות תולעים חלק ועסק משי פרósפר. מנהג זה משקף את המיקום החשוב של ייצור המשי בחקלאות הדרומית.

מנהג פופולרי נוסף הוא אכילת ירקות בר עונתיים וירקות מרים. כשמגמת היער הקיץ עולה והחום הפנימי נוטה להצטבר בקלות, האנשים אוכלים עשבים מרים, אמראנטוס וירקות בר אחרים כדי לנקות את החום, לדלוף רעלים ולשפר את תפקוד הגוף. זהו גם העונה שבה שזיפים וענבים בוגרים; הפירות המתוקים האלה הופכים למתיקות קיימות בטבע בקיץ. כל המנהגים העממיים של 'גריין באדס' (Grain Buds) נובעים מהחיים הכפריים, ומשלבים בין ייצור, תזונה ותפילה רוחנית. הם אינם רק דרך בה השתמשו האנשים הקדומים להתאמה לשינויים העונתיים, אלא גם חלק יקר מהתרבות העממית הסינית המסורתית, המשדרת את פילוסופיית החיים הפשוטה של כבוד לטבע ועבודה קשה.